<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער ראשון</h1>
<h2>דף נג:</h2>
בכל תפלה מן התפלות פותח קודם לברכה ראשונה ואומר י"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ואע"פ שצריך לסמוך גאולה לתפלה, כיון שהתקינו לומר כן קודם התפלה כתפלה אריכתא דמיא ומן התפלה הוא חשוב. ובסוף התפלה אומרים יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי. ואחר כך צועד לאחוריו שלש פסיעות. יש בני אדם שרגילין לומר תחנונים אחר תפלתן, כגון אלהי נצור לשוני מרע וכיוצא בו. ומן הנראה מלשון הגמרא שאחר שסיים התחנונים אומר יהיו לרצון אמרי פי. אבל הראב"ד ז"ל כתב שאין נכון לומר יהיו לרצון אחר תחנונים, אלא קודם לכן אחר סיום שמונה עשרה ברכות מיד, כמו שאמרו דוד עליו השלום לאחר שמונה עשרה מזמורים.
<h2>דף פז:</h2>
ביום הכפורים מתפלל בכל תפלה מחמש תפלות שבע, שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעיות מעין המאורע, וחותם בה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים, ואם חל בשבת חותם בכל תפלה מהם, מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הכפורים. ואע"פ שאין תפלת נעילה בשבת, מזכיר בה של שבת, לפי שהיום נתחייב בחמש תפלות. ביום הכפורים של שנת היובל מתפללין בתפלת המוספים תשע ברכות, כמו שמתפללין במוסף של ראש השנה בלי פחות ובלי יתר ואין מתפללין כן אלא בזמן שהיובל נוהג.
